קיימים מספר אמצעים בשימוש המשטרה לצורך תפיסת נהגים אשר נוהגים במהירות מופרזת, להלן העיקריים שבהם:
ממל"ז
אחד מאמצעי האכיפה המרכזיים של המשטרה בכל הנוגע לעבירת מהירות מופרזת הוא מכשיר הממל"ז. מונח זה הוא ראשי תיבות של מד מדידה לייזר. השימוש בו נעשה באופן הבא: השוטר מכוון את המכשיר אל הרכב אשר מגיע מולו. אז, יוצאת קרן הלייזר מן מהמכשיר ומגיעה אל הרכב. כך יכול המכשיר למדוד את הזמן שלוקח לקרן להגיע לרכב ולחזור ממנה. בדיקה זו נעשית מספר פעמים
ועל פיה נקבעת מהירות הנסיעה של הרכב כאשר התוצאה תופיע על צג המכשיר. בתי המשפט רואים במכשיר הממל"ז כמדד מהימן למהירות מופרזת ועל כן תוצאות הבדיקה מספיקות לשם הרשעה בעבירה.
אולם חשוב לדעת כי במקרים רבים, יוכל עורך דין תעבורה להטיל ספק באמינות התוצאה ולהביא לזיכוי הנהג מן העבירה, או לענישה מופחתת. כך למשל, כאשר ניתן להראות כי השוטר לא ביצע בדיקת תקינות למכשיר טרם השימוש. דוגמא נוספת היא המרחק בו עמד השוטר מן הרכב, כאשר הנוהל קובע שיש לעמוד במרחק שאינו עולה על 300 מטר. לצד מכשיר הממל"ז, ישנם גם מכשירי אכיפה נוספים בהם עושה משטרת ישראל שימוש תדיר כגון מצלמות נייחות ומכשיר הדבורה, הפועל על קרני רדאר.
(BEE 3 IL) דבורה
המכשיר מודד את המהירות באמצעות אפקט "דופלר" מתוך הניידת ממנה מתבצעת המדידה וזאת לרוב תוך כדי תנועה. המדובר במדידת מהירות "חיה" ועל כן עצירת הנהג בגין המהירות החורגת נעשית בו במקום במרבית המקרים. קליטת המהירות יכול להיעשות בכל התנאים (בזמן חנייה ובזמן תנועה). תקיפת אמינות המדידה באמצעות מכשיר זה יכולה לקבל משנה תוקף כאשר ישנם בשטח גורמים אשר יכולים להשפיע על התאימות האלקטרו-מגנטית כגון מסילות ברזל וקווי חשמל. לשימוש במכשיר זה נדרשת מיומנות גבוהה מצד המפעיל בכל הקשור להגדרות בהתאם לתנאי השטח ומיקום המכשיר בזמן המדידה כמו גם הצורך למדוד במסגרת רדיוס של 50 מטרים לפחות.
