תפריט
חובת הזהירות של מעביד היא מן החובות המפורסמות אשר נידונה רבות בפסיקות בית המשפט.
חובה זו אומרת כי על המעביד ליצור לעובדיו סביבת עבודה בטוחה, לדאוג לשלומם וכן לקיים הדרכות מסודרות המזהירות את עובדיו מהסיכונים הקיימים בביצוע עבודתם. בנוסף, עלייו לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים לביצוע העבודה.
ס' 13 לפקודת הנזיקין מגדיר בצורה מאוד ברורה מתי קמה חבות מעביד כלפי עובדיו.
(1) אם הרשה או אישרר את המעשה;
(2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;
אולם –
(א) מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד;
(ב) מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו, לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם תוך כדי עבודתו זו.
(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד.
(ג) לענין סעיף זה, מעשה – לרבות מחדל.
חובת הזהירות הינה רכיב נדרש להוכחת אחריות בעוולת הרשלנות וחובה זו מתחלקת לשני נדבחים: חובת הזהירות המושגית וחובת זהירות קונקרטית.
משמעה כי בין המזיק לניזוק ובמקרה שלנו בין המעביד לעובד, קיימת חובת זהירות כללית. חובה זו מתמודדת עם שאלת ההיקף של האחריות ברשלנות. היא באה להשיב על השאלה, האם מן הראוי הוא להחיל את דיני הרשלנות ביחסים בין סוג מסוים של מזיקים לבין סוג מסוים של ניזוקים לעניין סוג מסוים של נזקים לבחינת קיום חובה מושגית יש לקבוע, תוך התחשבות באינטרסים הדורשים הכרעה, את הקטגוריות הרלוונטיות אליהן משתייכים הצדדים. ניזוק פלוני עשוי להשתייך בעת ובעונה אחת למספר קטגוריות רלוונטיות וייתכן כי חובת זהירות מושגית תוכר על פי קטגוריה אחת ולא תוכר על פי אחרת. המבחן הקובע את עצם קיום חובה זו הוא מבחן הצפיות, דהיינו אם "אדם סביר" היה צריך לצפות את התרחשות הנזק, היות שלא כל נזק ניתן לצפותו. כיום ישנן מספר מערכות יחסים שלגביהם אין חולק בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית ובינהן קיים יחסי עובד מבחן הצפיות הינו מבחן אובייקטיבי של צפיות "האדם הסביר" וסבירות הסיכון שיצר המזיק.
בנוסף למבחן זה, ישנו מבחן אחר הקובע את מידת הזהירות הראויה/נדרשת במקרה פלוני והוא מבחן רמת הסיכון, מבחן המורכב משני פרמטרים: חומרת הסיכון והסתברות הסיכון המעידים על התממשותו. ככל שהסיכון חמור יותר במהותו והסתברות התממשותו גבוהה יותר- הסיכון רב יותר ובהתאם לכך תיקבע מידת הזהירות הנדרשת להבדיל מעצם קיום החובה במקרה הנדון.
האם בנסיבות המיוחדות של המקרה קיימת חובת זהירות בין המזיק הספציפי לניזוק הספציפי בגין הנזק הספציפי שהתרחש. קיומה של זו נקבע בהתאם לנסיבות האירוע הנדון. חובה זו בניגוד לחובה המושגית מבוססת על שיקולים סובייקטיביים של המעוול הספציפי ולא של האדם הסביר. היתרון בחובה הקונקרטית הוא האפשרות מחד, להדריך את התנהגות היחידים באמצעות נורמות ושיקולים משפטיים, ומאידך, להתחשב בתכונות, נסיבות והדרישות הספציפיות של האדם הספציפי באירוע הנדון.
הכלל הוא: שכשמדובר בנזק צפוי פיזית חובה לצפותו נורמטיבית. הסייג : התקיימות שיקולים מיוחדים המצדיקים את שלילת החובה. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים, רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית.
סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו. סבירות אשר נקבעת לפי אמות מידה אובייקטיביות (האדם הסביר) על ידי ביהמ"ש בנסיבות העניין ובאופן המתאים לסיכון שנוצר.
הנתבעות הן חברה שעוסקת במתן שירותי תמיכה ושיקום לבעלי צרכים מיוחדים הסובלים בין היתר מקשיים נפשיים וחברת הביטוח של החברה.
התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בתפקיד "מדריכת שיקום". במסגרת תפקידה מבקרת התובעת אצל מטופלים ומעניקה להם עזרה ותמיכה ודואגת לצרכיהם.
התובעת אשר במסגרת עבודתה, ביקרה בבית בו מתגוררים המטופלים ובמהלך הטיפוס במדרגות נפלה ונפגעה.
פס"ד הדין נדרש לדון האם במקרה דנן מתקיימת חובת זהירות קונרקטית שכן, אין עוררין וחולקים על קיומה של חובת זהירות מושגית של מעביד כלפי עובד המועסק על ידו. רבות נכתב בפסיקה בנוגע לגבולותייה של חובת הזהירות המושגית, נקבע כי היא מתקיימת לא רק מקום שהעובד מועסק בחצריו של המעביד. חובת הזהירות של המעביד כלפי העובד ממשיכה לחול גם כאשר העובד מבצע את העבודה מחוץ למפעלו או לחצריו של המעביד וגם במקומות שאין למעביד שליטה מלאה עליהם.
פס"ד קבע כי לא מתקיימת חובת זהירות קונקרטית וזאת בהתאם למאפייני הפעילות המסוימת ולזירה בה התבצעה אותה פעילות. כך נקבע בפס"ד:
"… הפעילות אשר עשתה התובעת בלכתה אל הדירה ועלייתה במדרגות הבניין, היא אמנם פעולה במסגרת עבודתה ומקדמת את מטרותיו של המעביד, אולם אין היא נושאת סיכון מיוחד וחריג הנובע מהיחסים המיוחדים הקיימים בין עובד למעביד. פעולותיה של התובעת היו פעולת רגילות של עליה במדרגות, והן נעשות על ידי כל אדם כדבר שבשגרה, הן במסגרת עבודתו והן שלא במסגרת עבודתו. הואיל ומדובר בפעולה שהיא כשלעצמה אינה נושאת סיכון ומיוחד והיא פעולה "גנרית" של תנועות גוף רגילות – קשה לקבל את העמדה כי מעביד יהיה אחראי על פגיעה שנגרמת מעצם ביצוע פעולה זו. .."
עוד קבע השופט כי:
"…כיצד היה אמור המעביד למנוע תאונה שנגרמת תוך כדי לכתו של העובד או עלייתו במדרגות? האם עליו היה להדריך את העובד כיצד ללכת וכיצד לעלות מדרגות? האם היה עליו לדאוג לניקיון הרחובות וגרמי המדרגות אליהם מגיע העובד? הטלת חבות על המעביד בנסיבות כאלה, תמתח את גבול האחריות של המעביד עד לגבולות לא רצויים ותגרום להטלת אחריות על המעביד לדאוג לפעולות שגרתיות. הצבת גבול האחריות הכרחית, זאת לצד משנה הזהירות שיש לנקוט בכל הקשור בבחינת הסיכונים שנוצרים במהלך עבודתו של העובד ברשות מעבידו. ברי כי בכך לא די לסיום הבדיקה, שכן לעתים הסיכון לא נוצר מעצם הפעילות שמבצע העובד תוך כדי עבודתו, אלא קשור לאכסניה הפיזית בו מתבצעת הפעילות, ולשאלה אם כתוצאה מהפעילות "הרגילה" נוצר סיכון שנובע מהמקום ותנאיו הפיזיים ולא מהפעילות עצמה…."
השופט הנכבד מוחמד עלי קבע כי במצב הדברים הנדון, הטלת אחריות קונקרטית על המעביד עלולה ליצור מדרון חלקלק בו על המעביד לדאוג לעובדיו במסגרת פעולות שגרתיות כגון טיפול במדרגות ולפתוח פתח לתביעות סרק.
לפיכך תביעה זו נדחתה.
במקום בו מתקיימים יחסי עובד מעביד אין מקום להטיל באופן אוטומטי ועיוור חובת זהירות קונקרטית אשר בוחנת האם במקרה ספציפי חל על המעביד חובת זהירות. עלינו לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולבחון את כלל הנסיבות. הטלת חובת זהירות באופן אוטומטי תיצור עומס רק על מעבידים אשר לא בטוח כי יוכלו לעמוד בו.
במקרה של תאונת עבודה, אין להניח באופן אוטומטי כי מוטלת אחריות על המעביד ומומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום תוך ציון הנסיבות באופן מדוייק ומלא.
נתקלתם בבעיה? אנחנו פה כדי לסייע לכם באופן מקצועי ויעיל.