נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים

תיק נהיגה הקשור לסמים שונה מתיק אלכוהול הן בדרך שבה נבנות הראיות והן בשאלות המשפטיות שהוא מעורר. לא בודקים רק אם נמצא חומר מסוים בדגימה. צריך לברר מה בדיוק מיוחס לנהג, כיצד התקבלה הדגימה, מה מצאה המעבדה, כיצד נקשר הממצא לזמן הנהיגה והאם הראיות מתאימות לחלופה המשפטית המופיעה בכתב האישום.

בדרך כלל התיק נבנה מכמה שכבות: נסיבות עצירת הרכב, הבסיס לדרישת דגימת דם או שתן, תיעוד מצבו והתנהגותו של הנהג, הדברים שמסר, נטילת הדגימה, העברתה למעבדה וחוות הדעת שניתנה בעקבות הבדיקה. כאשר מיוחסת לנהג גם השפעה בפועל, עשויות להיות רלוונטיות ראיות נוספות הנוגעות לאופן הנהיגה ולמצבו בזמן האירוע.

פקודת התעבורה כוללת שתי חלופות מרכזיות הנוגעות לסמים. האחת עוסקת במי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים שלו. האחרת עוסקת במי שהיה נתון תחת השפעת סם מסוכן.

בחלופה הראשונה, התביעה אינה נדרשת להוכיח בנפרד שהסם השפיע בפועל על יכולת הנהיגה. עליה להוכיח שהנהג נהג כאשר בגופו היה סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים שלו. כאשר הדגימה ניטלת לאחר הנהיגה, בוחנים את מכלול הראיות שמאפשר לקשור את הממצא שהתגלה בדגימה לזמן הנהיגה.

לעומת זאת, כאשר האישום מבוסס על הטענה שהנהג היה תחת השפעת סם, נדרשת בחינה של הראיות להשפעה עצמה. במקרה כזה עשויים להיבדק אופן הנהיגה, תגובות הנהג, התנהגותו, התרשמות השוטרים, תיעוד חזותי, דבריו וממצאי המעבדה. הימצאות סם או תוצר חילוף חומרים אינה מוכיחה כשלעצמה שהסם השפיע בפועל על הנהיגה.

משום כך, אחת הבדיקות הראשונות בתיק היא מהי החלופה שיוחסה בכתב האישום והאם הראיות שנאספו מתאימות לה.

לציר הזמן יש חשיבות מיוחדת: מועד הנהיגה, מועד עצירת הרכב, שעת הבדיקה הראשונית, שעת נטילת הדגימה ומועד השימוש הנטען, אם ידוע.

בדיקת המעבדה מתייחסת לדגימה שניטלה במועד מסוים. כאשר הנטילה נעשתה לאחר הנהיגה, יש לבדוק כיצד מבקשת התביעה להוכיח שהסם או תוצר חילוף החומרים היו בגופו של הנהג גם בזמן שנהג.

החזקה הקבועה בפקודת התעבורה בנוגע לשלוש השעות שקדמו לנטילת הדגימה מנוסחת ביחס לריכוז אלכוהול. לכן אין להחיל אותה באופן אוטומטי על ממצאי סמים.

פער זמנים אינו מבטל בהכרח את הראיה, אך הוא עשוי לחייב בחינה של נסיבות האירוע, דברי הנהג, האפשרות לשימוש לאחר הנהיגה והמשמעות המדעית שניתן לייחס לממצא המסוים. אין כלל אחיד הקובע כמה זמן כל סם או תוצר חילוף חומרים נשאר בגוף, ואין להסיק את מועד השימוש מטבלה כללית בלבד.

חוות דעת המעבדה אמורה לפרט מה נמצא בדגימה שנבדקה. בהתאם לבדיקה ולחומר שנמצא, היא עשויה לזהות סם מסוכן או תוצר חילוף חומרים שלו.

מבחינה משפטית, פקודת התעבורה מתייחסת הן לסם המסוכן והן לתוצרי חילוף החומרים שלו. ההבחנה ביניהם אינה מסלול משפטי עצמאי, אך עשויה להיות לה משמעות מדעית וראייתית כאשר בוחנים מה ניתן להסיק מהממצא לגבי מועד השימוש או לגבי השפעה בזמן הנהיגה.

התוצאה עשויה לשמש ראיה להימצאות החומר שנבדק, אך לא כל מסקנה נוספת נובעת ממנה אוטומטית. בפרט, יש להבחין בין זיהוי חומר בדגימה לבין קביעה שהנהג היה תחת השפעתו בזמן הנהיגה.

לצורך בחינת התוצאה יש לעיין לא רק בשורה המסכמת של חוות הדעת, אלא גם בזיהוי הדגימה, בתאריך קבלתה, בחומר שנבדק, בשיטת הבדיקה המתועדת ובמסמכים המקשרים בין הדגימה לבין הנהג.

תוצאת מעבדה יכולה להיות מיוחסת לנהג רק אם ניתן לעקוב אחר הדגימה ולזהותה לאורך התהליך. לכן בודקים מי נטל את הדגימה, באיזו שעה ובאיזה מקום, כיצד סומנה, באיזה כלי נשמרה, מי קיבל אותה, כיצד הועברה למעבדה ומי טיפל בה לאחר קבלתה.

חשוב לבדוק אם מספרי המוצג והדגימה זהים בכל הטפסים, אם זמני המסירה והקבלה מתיישבים זה עם זה ואם קיימים תיעוד וחתימות במעברים המרכזיים. לאחר פתיחת האריזה במעבדה יש משמעות גם לתיעוד הטיפול בדגימה עד להפקת חוות הדעת.

לא כל חוסר או טעות ברישום מביאים בהכרח לפסילת התוצאה. השאלה היא אם הפער יוצר ספק ממשי בזהות הדגימה, בשלמותה או בקשר בינה לבין האדם שממנו נטען כי ניטלה.

בתיק סמים יש לבדוק במיוחד:

• מה היה הבסיס החוקי לדרישת דגימת הדם או השתן.
• האם החשד הסביר תועד בזמן אמת, או שהדרישה נמסרה בעקבות מעורבות בתאונת דרכים.
• מהי החלופה המשפטית המופיעה בכתב האישום: הימצאות סם או תוצר חילוף חומרים, השפעה בפועל או שתיהן.
• האם קיים רצף זמנים ברור בין הנהיגה, העצירה ונטילת הדגימה.
• האם חוות הדעת מתייחסת לסם המסוכן עצמו או לתוצר חילוף חומרים שלו.
• האם זהות הדגימה ושרשרת העברתה מתועדות ברצף.
• האם קיימות סתירות בין דוחות השוטרים, טופס נטילת הדגימה, רישומי ההעברה ומסמכי המעבדה.
• אם נטענת השפעה בפועל, האם קיימות ראיות ממשיות התומכות בכך.

מחלוקת יכולה להתעורר בנוגע לחוקיות הדרישה לדגימה, לזהות הדגימה, לשלמות שרשרת השמירה, למשמעות ממצא המעבדה או להתאמה בין העובדות שנאספו לבין סעיף האישום. כל אחת מהשאלות האלה נבחנת לפי חומר החקירה המסוים, ופגם בודד אינו מבטיח תוצאה כלשהי.